<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן מ"ב</h1>
<h2>דף כח:</h2>
הכי הוא עיקר הבריתא בתוספ' דעדיות [פ"א ה"ג], נשאל לחכם וטימא לא ישאל לחכם ויטהר, נשאל לחכם וטיהר לא ישאל לחכם ויטמא, היו שנים אחד אוסר ואחד מתיר, אחד מטמא ואחד מטהר, אם יש חכם אחר נשאלין לו, ואם לאו הולכין אחר המחמיר, וה"פ הבריית', נשאל לחכם ועמד למניין וגמר הוראה וטימא, אין השואל רשאי לילך לשאל לאחר, כדי שיטהר, וגם החכם האחר אין לא ליזקק לאותן טהרות עצמן שטיהר אותו חכם הראשון, מאחר שכבר נגמרה ההוראה בהן. מי' אם יבא לידו הוראה כזאת אפי' לאלתר יורה בה כמו שנראה לו, אבל באותו מעשה עצמו, שהורה בה חכם אל ישנה ממה שהורה בה הראשון. אבל אם חולק עליו קודם ההוראה וקודם שנגמרה ההוראה עצמה, קתני סיפא היה אחד מטמא ואחד מטהר וכו'. וכל היכא דפריך תלמוד' היכי עביד הכי, והתניא חכם שטימא וכו', כגון בס"פ הרואה [ברכות ס"ג ע"ב], התחילו הן מטהרין והוא מטמא, י"ל דאותן טהרות עצמן היה הוא מטהר, וכן בס"פ כל היד [כ' ע"ב], ילתא אייתי דמא קמי' דרבה בר בר חנה וטמא לה, קמי' דרב יצחק בריה דרב יהודה ודכי לה, ופרי' והיכי עביד הכי, וכן באילו טריפות [מ"ד ע"ב], ההוא פסוקת הגרגרת דאתא לקמי' דרב, סבר למיבדקיה ברוב עוביה, אמרי ליה רב כהנה ורב אסי לימדתנו רבי', ברוב חללה, שדרה לקמי' דרבה בר בר חנה בדקה ברוב חללה ואכשרה, ופרי' והתני' וכו' ומסיק רב לא חסר ולא מידי, פי' לא נגמרה הוראה באותו מעשה לאיסור, ולעיל מינה [מ"ג ע"ב], גר' ההוא תורא דהוה לבני רב עוקבא, דאתחיל שחיטה בתורבץ הוושט וגמריה בוושט עצמה, אמ' רבא רמינן עלה חומרא דרב וחומרא דשמואל וטריפנא ליה, איגלגל מילתא, ומטא לקמיה דר' אבא, אמ' תורא בין לרב בין לשמואל מישרא שרי, זילו אמרו ליה לבריה דרב יוסף בר חמא, דלישלים דמי תורא למריה, הת' נמי ר' אבא לא התיר אותו שור, אלא אמ' לו לשלם דמי השור, כי שלא כדין הורה, דכי אם יורה תלמיד שלא כדין יהא אסור להחזירו כשיבא לפנינו דבר הוראה כזה, וכי הא דפ' עד כמה [בכורות כ"ח ע"ב], באותה בהמה שניטלה האום שלה, והאכילה ר' טרפון לכלבים, ובא מעשה לפני חכמים והתירו, ואמרו שלא הורה כדין, שאין לעשות כזה עוד. וכן בפ' אחד דיני ממונות [ל"ג ע"א]. ואם חזר בו המורה, אפי' באותה הוראה שהורה בה מותרת, וההי' דאין מעמידין [מ' ע"א], ההיא ארבא דצחנא דאתאי, וכן נפקי שיפורא דרבא ושרו דרב הונא ואסרו י"ל בשני מעשים היו ובפעם אחת הקדימו שיפורי דרבא ושרו, ובפעם אחת הקדימו שיפורי דרב הונא ואסרו, וכן ההוא דפי' אילו טריפות [נ"ט ע"ב], עיזא דכרבין דעקור מינה מלא צנא דתרבא, רב אחא אסר, רב שמואל שרי, התם נמי שני מעשים היו, או קודם גמר הוראה נחלקו עליו, וכן ההיא דפ' ר' ישמעאל בע"ז [נ"ז ע"ב], ההוא גוי דעל לחנותא, וכן נפיק שיפורא דרבא ושרו שיפורא דפל' ואסרו, התם נמי קודם גמר הוראה איפליגו בה, זה אסר וזה מתיר, כדתניא בתוספ' היה אחד אוסר ואחד מתיר, ובפ' זה בורר [כ"ו ע"ב], הנהו קבוראי דקבור נפשא בי"ט ופסלינהו רב פפא, ורב הונא בריה דרב יהושע אכשרינהו, ע"כ לשו' אב"י.
